תקן גזע כלב רועים אוסטרלי
תקן רועה אוסטרלי FCI 342 05.06.2009
AUSTRALIAN SHEPHERD
ארץ מוצא: ארה”ב
תאריך פרסום התקן הקובע: 26.3.2009
ייעוד: כלב לרעיית צאן במרעה ובחווה
סיווג FCI: קבוצה 1 כלבי רועים לצאן ובקר
(למעט כלבי רועים שווייצריים)
תת-קבוצה 1 כלבי צאן
ללא מבחן עבודה.
תקציר היסטורי:
בעוד שקיימות סברות רבות בנוגע למקורו של הרועה האוסטרלי,הגזע כפי שמוכר לנו כיום התפתח באופן בלעדי בארה”ב.שמו הגיע לו מרועים ממצוא באסקי שהגיעו לארה”ב מאוסטרליה במאה-19.אוכלוסיית כלבי הרועים האוסטרליים גדלה בצורה קבועה לאחר מלחמת העולם השנייה עם הפרסום הנרחב של רכיבת הסוסים של מורשת המערב .באמצעות מופעי רודיאו, מערבונים בקולנוע ובתכניות טלוויזיה. רבגוניות התכונות ונכונותו לאילוף הטבועים בו הפכו את כלבי הרועים האוסטרליים לנכס חשוב לחוואי ארה”ב. המגדלים האמריקאים המשיכו בפיתוח הגזע,מטפחים את רב גוניותו של הגזע, נכונותו,פיקחותו, יצר הרעיה החזק והופעה שובת עין שהפכה עד מהרה את הגזע למושא להערצה. למרות שכל פרט בגזע הינו ייחודי בצבעיו,משותפת לכל הרועים האוסטרליים ללא יוצא מן הכלל מסירות חסרת גבולות לבעליהם ומשפחתם. בזכות התכונות הברוכות הרבות שלו כלב הרועים האוסטרלי ממשיך להיות פופולרי ונפוץ ברחבי העולם.
הופעה כללית:
כלב הרועים האוסטרלי מאוזן מאוד, אורך גופו מעט ארוך מגובהו כפי שנמדד בשכמה, בגודל ועצם בינוניים, ופרווה המציגה אפשרויות צבע מגוונות וייחודיות. הוא קשוב ומלא חיות, גמיש וקל תנועה, מוצק ושרירי אך לא מגושם. פרוותו באורך ובקשיחות בינונית. זנבו חתוך או טבעי.
פרופורציות חשובות:
אורך גופו מעצם החזה ועד לחלק האחורי של הירך מעט ארוך יותר מהמרחק הנמדד מהשכמה לקרקע. הרועה האוסטרלי מעט ארוך מגבוה. מבנה גופו מוצקה עצם בינונית. מבנה גופם של הזכרים שרירי אך לא מגושם. נקבות נקביות מבלי להיות קלות עצם.
אופי והתנהגות:
הרועה האוסטרלי הוא כלב עבודה פיקח ואינטליגנטי עם יצר רעייה ושמירה חזק. הוא כלב לוויה נאמן ובעל יכולת וסיבולת לעבודה ממושכת גם לאורך היום כולו. עם מזג מאוזן מטבעו, רק לעתים רחוקות לא ירצה את בעליו. במפגש ראשון עם זרים הרועה האוסטרלי עשוי להפגין ריחוק ואיפוק.
ראש:
הראש מהוקצע, חזק ויבש. גודלו צריך להיות בפרופורציה לגוף.
האזור הגולגולתי:
גולגולת: חלקה העליון שטוח או מעט מעוגל. הקדקוד עשוי להראות אך מעט. אורכה ורוחבה שווים.
סף מצח: מוגדר היטב אך מתון.
אזור הפנים:
אף: לבלו מרל ולכלבים שחורים הפיגמנטציה על האף והשפתיים- שחורה. לרד מרל ולכלבים אדומים הפיגמנטציה על האף והשפתיים-חומה.
כלבי המרל מותר שעל האף והשפתיים יופיעו כתמים של חוסר פיגמנטציה (כתמי ורוד).אך אין הם צריכים לעלות על יותר מ-25% משטח האף בכלבים בני יותר משנה והדבר נחשב לשגיאה חמורה.
זרבובית: שווה באורכה או מעט קצרה מאורך הגולגולת. במבט מהצד,קווי הראש מקבילים ומופרדים על ידי סף מצח מתון. הזרבובית מתחדדת אך מעט מבסיסה לכוון האף ומעוגלת בקצה.
מנשך/משנן:מנשך מספריים או צבת ומשנן מלא של שיניים לבנות.
עיניים: חומות,כחולות, בצבע הענבר משוייש או כל צבע או נתז. שקדיות בצורתן,לא בולטות או שקועות לבלו מרל ולכלבים שחורים הפיגמנטציה על קצות הריסים-שחורה. לרד מרל ולכלבים אדומים הפיגמנטציה עלעל קצות הריסים- חומה.
ההבעה: מקרינה נכונות ואינטליגנטיות, ערנות ולהיטות. המבט נלהב אך ידידותי.
אוזניים : משולשות בגודל ובעובי בינוני. ממוקמות גבוה על הראש. כשהכלב נדרך הן מופנות לפנים או צמודות לצד כאוזני ורד.
צוואר: חזק,באורך בינוני, מעט מקושת באזור העורף, ממוקם היטב בין הכתפיים.
גוף:
קו עליון: גב ישר וחזק מאוזן ויציב מהשכמה אל מפרק הירך.
מותנית: משתפלת במתינות.
חזה: לא רחב אך עמוק כשהנקודה התחתונה ביותר שלו מגיעה אל המרפק.
צלעות: מקושתות היטב או ארוכות, לא חביתיות אך גם לא שטוחות.
קו תחתון ובטן: אסופים במתינות.
זנב: ישר,קצוץ, טבעי באורכו או זנב מנוון מלידה. במקרה בוא הזנב קצר (אם קצוץ בארצות בהן מותר הדבר או אם נולד מנוון)אורכו לא יעלה על 10 ס”מ.
גפיים:
גפיים קדמיות: כתף: להב הכתף ארוכה. שטוחה וצמודה למדי לשכמות ומשוכה היטב לאחור. עצם הזרוע צריכה להיות שווה באורכה בערך ללהב הכתף, ויוצרת עמה בערך זווית ישרה עם קו הגפיים הקדמיות הניצבות לקרקע.
אמה: ישרה וחזקה. העצם חזקה. בחתך-אובלית ולא עגולה.
פיסות קדמיות: באורך בינוני ומשתפלות אך מעט. אצבעות מיותר ותינתן להסיר.
כפות: אובליות,קומפקטיות, קפוצות,אצבעות קשותות היטב. הסוליות עבות ועמידות.
גפיים אחוריות:
כללית: רוחב הגפיים האחוריות הוא כרוחב הכתפיים בגפיים הקדמיות. הזיוות בין האגן לירך הוא ביחס לזיוות בין להב הכתף לעצם הזרוע ויוצר לערך זוית ישרה.
ברך: מוגדרת בבירור
מפרק הקרסול: מזות במתינות
קרסוליים: קצרים,ניצבים לקרקע ומקבילים זה לזה במבט מאחור. ללא אצבעות מיותרות בגפיים האחוריות.
כפות אחוריות: אובליות,קומפקטיות, קפוצות,אצבעות קשותות היטב. הסוליות עבות ועמידות.
תנועה: לרועה האוסטרלי תנועה חופשית ללא מאמץ וחלקה. תנועותיו הוא מפגין זריזות רבה עם צעד ארוך ומכסה שטח. הגפיים הקדמיות והאחוריות נעות בצורה ישרהו מקבילה עם ציר התנועה המרכזי של הגוף. בגבור המהירות יעבור הכלב למסלול יחיד בעוד שהגב נשאר יציב ואופקי. הרועה האוסטרלי חייב להיות זריז תנועה ומסוגל לשנות כיוון או קצב באופן מיידי.
פרווה ושיער: הטקסטורה בינונית,השיער חלק עד גלי, עמיד לתנאי מזג אויר ובאורך בינוני. הפרווה התחתית בצפיפות משתנה על פי מיקום האקלימי של הכלבים. השיער קצר וחלק על הראש, האזוניים,החלק הקדמי של הגפיים, והקרסוליים חלקם האחורי של הגפיים הקדמיות והאחוריות מנוצה במתינות. רעמה בינונית מופיעה במובהק יותר אצל הזכרים.
צבע: בלו מרל,שחור, מרל אדום ואדום,עם או בלי צבע לבן או סימוני טן ללא כל העדפה. קולר לבן אינו צריך לעבור את קו השכמות. לבן מקובל על הצוואר (כחלק או כקולר מלא), חזה,גפיים, זרבובית והקו התחתון, פס על הראש או כהמשך לקו התחתון בקו אופקי שאינו עולה על 10 ס”מ מהמרפק.
הצבע הלבן על הראש אסור שיהיה הצבע השליט,והעיניים צריכות להיות מוקפות בצבע ובפיגמנט. כלבים בצבעי מרל נעשים כהים יותר ככל שיתבגרו.
גודל:
הגובה המושלם בשכמות לזכרים 58-51 ס”מ
הגובה המושלם בשכמות לנקבות 53-46 ס”מ
שגיאות: כל סטייה מהנקודות המפורטות להלן צריכה להיחשב כשגיאה ולהילקח בחשבון על פי מידת חומרתה והשפעתה על בריאותו וטובתו של הכלב.
שגיאות חמורות:
אוזניים זקופות או אוזניים שמוטות
פרווה לא טיפוסית
שגיאות פוסלות:
ביישן או תוקפן
מנשך סנטרי, מנשך אפי העולה על3 מ”מ.חוסר מגע בין חותכות קצרות הממוקמות במרכז לא יחשב כמנשך סנטרי. שיניים שבורות או חסרות בשל תאונה לא יחשבו כשגיאה.
פסים בצבע לבן על הגוף בכל הצבעים והכוונה -צבע לבן על הגוף בין השכמות לזנב, על הצד בין המרפקים לצד האחורי של הגפיים האחוריות.
כל כלב המראה תכונות שאינן נורמליות יפסל.
כלבים זכרים חייבים בשני אשכים נורמליים שירדו במלואם ונמצאים בשק האשכים.